<h1>ארחות חיים הלכ' שלש סעודות סימן ו'</h1>
<h2>דף קיח.</h2>
וכתוב בתנחומא כל מילי דשבת כפול. שני כבשים. מזמור שיר. לחם משנה. זכור ושמור. ונראה שהמנהג ע"ז להדליק שתי נרות כך כתב הר' אשר ז"ל. ועוד כתב נהגו הקדמונים להפסיק בשחרית בין סעודה לסעודה ופורסין מפה ומברכין ברכת המזון ע"כ והר"ש ז"ל כתב שהמפסיק בין סעודה לסעודה שחרית טעות הוא בידם ומשלש סעודות לא יצא ומביא ראיה לדבריו מן הירושלמי שכתבנו למעלה. וכתב ה"ר אשר ז"ל ויש מי שעומדין מן השלחן והולכין לטייל חוץ לבית או בתוך הבית ואומר פרק אחד או משנה אחת או מזמור אחד. ומנהג יפה הוא דפריסת מפה מיקרי הפסק לגבי חבורה מסובין וקדש עליהם היום דפורסין מפה ומקדשין ע"כ. והר"ף ז"ל כתב וצריך לעשות סעודה שלישית אחר מנחה גדולה ולא להפסיק בסעודת שחרית ובארבע' עשר בניסן עושין אותה קודם מנחה כדי שיאכל מצה לתיאבון. ור"ח היה עושה אותה סעודה במצה עשירה. והר"מ נ"ע מפסיק בסעודת שחרי' של ערב הפסח ולערב אוכל פירו' כי שמא אינו יוצא קודם מנחה גדולה כפי' ר"ת שפירש שאין עושין אותה עד אחר המנחה. וכן נמי כתב הרמב"ם ז"ל וביאר עוד שמי שמצטער לאכול כביצה פטור מג' סעודות.
